החלטה בתיק עמ"ת 40160-06-11

ביום 13.3.11, התפרצה המשיבה לדירה ביהוד, נכנסה מבעד לדלת הכניסה, וגנבה משם ארנק השייך לבעלים של הדירה, שהיתה בחדר אחר באותה עת בדירה.

שכן בבנין תפס את המשיבה עם הרכוש, והיא נעצרה.

מסתבר שקודם להתפרצות לדירה הנוכחית, עברה המשיבה מדירה לדירה באותו בנין, במטרה לגנוב משם רכוש, ואף השתמשה בתחבולה כדי להתחמק מתפיסתה.

בגין כתב אישום זה הוגשה בקשה למעצרה של המשיבה עד תום ההליכים.

בנסיבות רגילות, אילו דובר בעבירה יחידה הגם שמדובר בהתפרצות כאשר בעלת הדירה נמצאת בה, אולם לא היה כל שימוש באלימות, נראה כי היה מקום למצוא חלופת מעצר הולמת שכן, מעצר ממש הינו האמצעי האחרון כדי למנוע את סיכון הציבור.

עניינה של המשיבה מורכב ומסובך בהרבה, שכן מדובר באשה שאינה צעירה כבר, ולחובתה הרשעות מרובות בגין עבירות רכוש, אולם כל העבירות הללו בוצעו על רקע היות המשיבה נרקומנית ונזקקת לסמים, ועבירות הרכוש בוצעו כדי לממן רכישת הסמים.

המשיבה ביקשה להשתחרר ממעצר, לצורך הליך של גמילה ובענין זה נקבעו כבר קריטריונים שונים, שהמשיבה לא בהכרח ממלאת אחריהם.

עיקר החומרה נמצא בעובדה שהמשיבה ריצתה בעבר 4 תקופות מאסר, כאשר במאסרה האחרון נידונה לעונש ארוך של 66 חודשי מאסר בפועל, שהופחת בערעור והועמד על 58 חודשים, זאת לאחר שביהמ"ש המתין כמעט שנה במתן גז"ד ע"מ לעקוב אחר המשיבה בנסיונה להגמל מהסמים, אולם הנסיון לא צלח, והמשיבה לא הצליחה לעמוד בתנאי הגמילה בקהילה פתוחה, ואף עברה עבירה נוספת בעוד ההליך נגדה תלוי ועומד ומוסיף להתנהל, לפיכך קבע ביהמ"ש כי אפסו הסיכויים לשקם את המשיבה, אין היא מסוגלת עוד לעמוד במסגרת של גמילה, ולכן גזר את העונש שגזר.

המעשה שבוצע בתיק זה, נעשה כשנה ושלושה חודשים לאחר שחרור המשיבה מהמאסר, ומאחר שבכל אותו זמן ממושך של המאסר שהתה המשיבה בבית הסוהר, וגם שם לא הצליחה להשתלב בהליך של גמילה מסמים למרות המלצת ביהמ"ש, עקב התנהגות שלילית מצידה ולכן הוצאה מהאגף לגמילה מסמים, הרי אין לדבר על שינוי דרכיה למרות השנים הממושכות שחלפו, הואיל ולא היה לה מתי לשנות דרכים אלה.

כמו כן, לצורך שיקול המעצר, יש להתעלם ממינה של המשיבה, בעבירות רכוש אין נפקות לשאלה אם מדובר בנרקומן גבר או נרקומנית אשה, המבצעים עבירות רכוש לצורך מימון רכישת סמים.

ביהמ"ש קמא מצא כי יש לאפשר למשיבה לנסות להשתלב בקהילה טיפולית סגורה, לגמילה מסמים ואפשר לה לבצע את ההליכים במסגרת הקהילה "אילנות".

שירותה מבחן ליווה את המשיבה וציין כי במשך שנים עשתה נסיונות גמילה רבים במסגרות פרטיות ואמבולטוריות, אולם לא התמידה בהליך הגמילה, וגם לאחר שחרורה מהמאסר, שאז היתה אמורה להשתלב בטיפול במסגרת מרכז יום לאסירות משוחררות, נסיון השיקום לא צלח, המשיבה לא הצליחה להמנע משימוש חוזר בסמים וחזרה לדפוסי התנהגות בעייתיים.

למרות חוסר יכולתה של המשיבה להגמל מהסם, התרשם שירות המבחן כי עתה היא מודעת לעומק התמכרותה לסמים, לצורך בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות, היא מגלה יחס מפוכח יותר מאשר בעבר למצבה, ומבטאת מוטיבציה מילולית להשתלב בתהליך גמילה מסמים, במסגרת קהילה סגורה.

לפיכך העריך שירות המבחן כי שחרורה לחלופת מעצר במסגרת קהילה סגורה, יש בו כדי להפחית סיכון להישנות עבירות רכוש, והמליץ לאפשר לה להשתלב בקהילה טיפולית אילנות.

אין להתעלם מכך שמדובר במוטיבציה מילולית בלבד שהמשיבה ביטאה לפני שירות המבחן, לאחר שהתעייפה כבר מאורח חייה ואין לדעת אם סיכויי הגמילה יהיו גבוהים או נמוכים.

יחד עם זאת, בבואו להעריך את רמת הסיכון, סבר שירות המבחן כי ניתן לאפשר למשיבה להיקלט בקהילה טיפולית, ולמרות שמדובר במוטיבציה מילולית בלבד בשלב זה להשתלב בטיפול, סבר שירות המבחן כי כדאי לאפשר לה בהליך הגמילה.

לאור זאת מצא בימ"ש קמא (כב' השופט בקר) כי יש מקום לאפשר למשיבה להשתלב במוסד המילה, זאת חלף הרשעות מרובות קודמות בעבירות רכוש, ולמרות שעומד נגדה עונש מאסר ע"ת בן 24 חודשים.

ביהמ"ש סקר את הנסיבות, והחליט כי יש מקום לאפשר למשיבה להשתלב במוסד הגמילה, שכן בניגוד למקרה אחר לא היתה מעורבת אלימות בפריצה הנוכחית, וכן מדובר באשה שמעצר לגביה הוא סנקציה חמורה יותר מאשר לעבריין-גבר.

לשיקול אחרון זה התייחסתי כבר, ונראה כי אין מקום להבדיל בין אשה עבריינית לגבר עבריין, בעבירות מהסוג שדנים כרגע.